לפעמים היתה סבתא נוטלת מן המטבח את השרפרף הרבוע, שצבעו הלבן התקלף זה מכבר, מציבה אותו בצמוד לשער, מתיישבת עליו ומתבוננת במתרחש ברחוב . היא נהגה לעשות זאת בעיקר בשעות אחר הצהריים, ועם השקיעה שבה פנימה . לא הבנתי מדוע היא עושה זאת . פעם הרהבתי עוז ושאלתי אותה למה היא מבזבזת את זמנה בישיבה על השרפרף בחוץ . היא לא היתה נבוכה וענתה, "צריך להיות עם אנשים . אתם נמצאים עם אנשים בין כה וכה, ואני צריכה לצאת לרחוב כדי להיות עם אנשים" . אבל האמת היתה שביקרו אותה אורחים לא מעטים, ובעיקר אורחות בנות גילה . אחת מהן היתה חיותה בוסל מדגניה א', שהתאלמנה ב ‑ 1919 כאשר בעלה יוסף טבע בכנרת, עסקה בחינוך ילדים והיתה מזכירת הקיבוץ, צירה לקונגרסים ציוניים ופעילה בהסתדרות ובמפא"י . כמו סבא וסבתא נולדה גם היא ברוסיה הלבנה . היא עלתה ארצה הרבה שנים לפניהם, וסבתא אמרה לי שהיא האישה הכי חכמה שהיא מכירה . בכל מוצאי שבת היו הוריו של אבא מגיעים ולפעמים ערכו אצלנו את ההבדלה . היינו שותים תה, ואני הייתי מסביר מה למדנו באותו שבוע . אינני זוכר אם סבתא רבקה נהגה להשתתף בפגישות המאולצות הללו ואינני יודע מה היה יחסה האמיתי ל...
אל הספר