אמא לא רצתה להכביד על אחיה ועל גיסתה, ולאחר חודשים אחדים נענתה להזמנה של קרוב משפחה אחר, בֶּנו אייזנשטדט, שגר ברחוב מאפו בתל אביב . משפחת אייזנשטדט הפכה לבעלת תפקיד מרכזי בחיינו . האם ציפורה ( שכונתה טאנטע ציפה ) היתה בת דודו של סבא יוסף . רוב בניה חיו בארץ, ולכל אחד מהם היה שם משפחה אחר : ויקטור חי עם משפחתו בחיפה ועִברת את אייזנשטדט לעשת . הוא ירש את אבא חושי כמזכיר מועצת פועלי חיפה ומילא תפקיד זה שנים ארוכות . ברוך היה קיבוצניק ומורה וחי עד סוף ימיו בגבעת חיים איחוד . הוא עברת את שמו באופן לא מתואם עם אחיו וקרא לעצמו אזניה . שנים רבות כיהן בכנסת מטעם מפא"י והיה, בין השאר, יו"ר ועדת הכנסת . בֶּנו שמר את שם משפחתו המקורי . על כל פנים, רק בסוף ,1948 אחרי כמה חודשים, עם שוך המלחמה וסגירתו של המטה הצבאי בדירתנו ‑ שבנו הביתה וגם אבא שוחרר מהצבא . • • • אולי בגלל חצי שנת הפליטות ההיא ואולי בגלל אופיו, ינון המשיך להיות ההורה השלישי שלי, ועבורי זה היה מובן מאליו . אני זוכר, למשל, שהוא היה מוציא ‑ באמצעות מחט מחוטאת ‑ את הקוצים שנכנסו לאצבעותי מלִבני העץ ששיחקתי בהן . הוא היה מקמט ומרכך במקצו...
אל הספר