וכבר לא היה למי למסור ד"ש מהמקום הקסום ההוא ) . סיפוריה נשמעו תמיד על רקע ניסיונות השווא של מטיילים נועזים להגיע אל הסלע האדום ועל רקע שירו של אריק לביא על אודותיו, שהתנגן לא מעט ברדיו באותה תקופה . לאחר הגימנסיה, בעת לימודיה לתואר ראשון בלימודי מזרח תיכון באוניברסיטה העברית ( אחרי שכאמור הצליחה לשכנע את אביה ) , הרגישה יום אחד שלא בטוב וביקשה להגיע לחדר המיון . היא עצרה עגלון מקומי, עלתה על העגלה והסבירה לו בערבית ספרותית צחה, בעוד הכוחות הולכים ונוטשים אותה, לאן היא מבקשת להגיע . העגלון, התברר, לא הבין מילה ; הוא דיבר ערבית מדוברת . בכל מקרה, בסופו של דבר היא בכל זאת הצליחה להגיע לבית החולים . עם זאת, האירוע עשה לה משהו וכנראה חיזק מגמה שהחלה מתגבשת אצלה עוד קודם לכן . היא הבינה שלימודיה הם במידה רבה חסרי תוחלת . רצונה היה להבין את שפת ערביי המקום, ואילו כשנזקקה לכך יותר מכול, היא לא היתה מסוגלת אפילו לבקש מהעגלון להציל את חייה . כך, על סף סיום התואר הראשון, עזבה את האוניברסיטה וחזרה לתל אביב . במשך זמן ‑ מה עבדה בעיתון "דבר" כעוזרת לכתב ( אז קראו לתפקיד "סופר דבר" ) לנושאי המזרח התי...
אל הספר