שנתניהו יוביל להסדר . ידעתי שההישג המרכזי שיהיה אפשר להשיג בתקופתו הוא שכנוע הציבור בישראל שיש טעם לנהל משא ומתן, כדי להכשיר את הקרקע להתנעת התהליך המדיני מחדש בעתיד . ב ‑ ,2009 רבים בציבור ובזירה הפוליטית סברו כי נתניהו יחדש את המשא ומתן עם הפלסטינים שנעצר בשלהי תקופת אולמרט . כך סברו חלק ניכר ממצביעי הימין המתון והמרכז, ואפילו חלק ממצביעי השמאל, שקיוו כי נתניהו יפעל לפי המודל של בגין ושרון, ויתגלה כמנהיג ששומר אמונים לרטוריקה ימנית נִצית אך בפועל מבצע מהלכים המזוהים עם השמאל . אני סברתי אחרת . היה לי ברור כי נתניהו אינו מעוניין בשום פנים ואופן בחידוש המשא ומתן ויפעל בכל דרך לסכלו . את אמוני בנתניהו במישור זה איבדתי בעקבות נסיגתו מהסכם וַאי . נאומו במרכז הליכוד ב ‑ 2003 נגד הקמת מדינה פלסטינית חיזק את מסקנתי כי הוא אידיאולוג ימני וסרבן מדיני . נאום בר ‑ אילן, ביוני ,2009 שבו הצהיר נתניהו על מחויבותו לפתרון שתי המדינות, היה מבחינתי עדות לכך שנתניהו כמוהו כזיקית מתוחכמת, אשר למטרות הישרדות ובשעת הצורך משנה את צבעה לשם הסוואה . בשנה הראשונה לכהונתו השנייה של נתניהו כראש הממשלה ניהלתי ויכ...
אל הספר