בתחילת המלחמה עדיין לא הייתי חבר כנסת . כיהנתי כיו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה . סוגיית לבנון לא עמדה בראש מעיינַי, ועד לאותה עת לא טרחתי לגבש עמדה סדורה לגביה . לתומי סברתי שאם בכירי הפוליטיקאים, משמאל ומימין כאחד, ובהם מומחים גדולים לביטחון כמו יצחק רבין ואריאל שרון, סבורים שהמבצע נחוץ ומועיל, אין סיבה לפקפק בכך . ואולם כעבור כמה חודשים שיניתי את עמדתי . הבנתי שהצדק עם שריד . בדיעבד, ראיתי את התנגדותו למלחמה כאחד המעשים האמיצים ביותר שעשה אי ‑ פעם פוליטיקאי ציוני . את תפיסתי השגויה בשלביה הראשונים של המלחמה אני מייחס לגילי הצעיר ולחוסר הניסיון שלי באותה עת . השקפת עולמי בנושאים מדיניים עדיין לא היתה עמוקה וכוללת, ולא היה לי די ביטחון עצמי להטיל ספק בהכרזות זחוחות של גנרלים בנושאי ביטחון . בייחוד הושפעתי באותם ימים ממרדכי ( מוטה ) גור, שהחל לכהן כחבר כנסת מטעם העבודה לאחר בחירות 1981 . בתקופת הקמפיין מונה מוטה לאחראי על המטה הצעיר, וזכיתי לעבוד בצמידות אליו . נוצרה בינינו ידידות קרובה . התרשמתי מיכולותיו ומאישיותו ‑ אדם רגיש, לבבי ופתוח ‑ ואף ראיתי בו מועמד עתידי אפשרי לראשות הממש...
אל הספר