שלֻוותה בהסתה אישית קשה . אבל באותן שבתות פגשתי אדם נינוח, פתוח ובטוח בדרכו . ספקותיו בנוגע להסכמים הביטחוניים התפוגגו משהתברר לו כי הרשות הפלסטינית וראשי מערכות הביטחון שלה משתפים פעולה באופן שוטף עם ראשי מערכות הביטחון שלנו . בפגישותינו אהב לסנוט בי מפעם לפעם על שעזבתי את הממשלה לטובת ההסתדרות . "די, מספיק עם ההסתדרות הזאת שלך, תחזור לממשלה" . הוא ידע שלא אחזור . הלוא הסברתי לו שוב ושוב שיש לי עוד תוכניות רבות להסתדרות . כך התנהלו העניינים בינינו מיולי 1994 עד לשבת הארורה של 4 בנובמבר 1995 . למוצאי שבת תוכננה עצרת תמיכה בתהליך השלום בכיכר מלכי ישראל ( כיום, כיכר רבין ) . באותו יום לא נדברנו להיפגש . תכננתי לקחת את ילדַי למופע של להקת "הופה היי" בכיכובו של יגאל בשן . אבל בבוקר צלצל אלי איש אמונו של רבין ומנהל לשכתו, איתן הבר, וביקש שאבוא לפגישה . "הוא אמר שזה משהו רציני", אמר הבר . "תשמע, איתן, נכון ‑ זה ראש הממשלה, אבל הבטחתי לילדים שאקח אותם להצגה הבוקר, ואני משתדל תמיד לקיים מה שאני מבטיח להם . אני מעדיף להיפגש בערב . אבל כמובן, אם הוא לא יכול, אבוא הבוקר", השבתי . לא היה לי ספק שא...
אל הספר