כמועמד לראשות המפלגה . הייתי עתיר ניסיון פוליטי, שכלל עיסוק שוטף ואינטנסיבי בנושאים המדיניים, בניהול הקואליציה ובענייני כלכלה וחברה . אבל היו לי עכבות מלהתמודד על ההנהגה . חשתי שטרם בשלה העת . אולי טעיתי, ואולי צדקו מי שביקרו ‑ ועדיין מבקרים אותי ‑ על כך שלא הצטרפתי למרוץ לראשות המפלגה . בדיעבד ברור שטעיתי . אבל באותו זמן הרגשתי שעדיין אינני בשל לתפקיד הרם של ראש ממשלה, ושאני זקוק לעוד קדנציה כדי להבשיל סופית, אף על פי שלעומת מועמדים אחרים שהציעו את עצמם לתפקיד, הייתי בשל בהחלט . כדי להיכנס לנעליים הגדולות האלה, אין די בשאפתנות ובאגו גדול, אלא נדרשת נכונות להכריע הכרעות גורליות עבור עם שלם, ובכללן כאלה הכרוכות בסיכון מיידי של חיי אדם . בנוסף, משהו כבה בי אחרי רצח רבין . גם הרצח עצמו, שהיה מהלומה רגשית קשה, וגם המסלול הפוליטי שלתוכו נכנסתי, שלא בטובתי, בעקבות הרצח, החלישו את הרוח במפרשַי . נטשתי בשיאה את המהפכה בהסתדרות, ובמקום חגיגת האדרנלין וחדוות העשייה שהתלוו אליה, מצאתי את עצמי שוב במפלגת העבודה, דואג להישרדות הקואליציה ונתקל בחומות המוכרות והמאוסות של מאבקים פנים ‑ מפלגתיים . היית...
אל הספר