יצאתי להונג קונג במאי ,1985 כשאני נושא עמי לא מעט תובנות וכיוונים לאפשרויות פעולה . סין מעולם לא היתה אנטישמית . יחסה לישראל נבע, בעיקר, מקשריה עם העולם הערבי ועם ברית המועצות והגוש המזרחי . היחס ליהודים נע תמיד בין התפעלות להערכה והערצה . זו נבעה מההערכה העמוקה למספר היהודים זוכי פרס נובל, מהייצוג הגדול שלהם במערכות המדעיות והכלכליות בעולם ומהערכה להתקדמות התעשייתית, הטכנולוגית ‑ המדעית, החקלאית והצבאית של ישראל ‑ המדינה הקטנה שבמזרח התיכון . כבר בהכנות לקראת שליחותי ובראשיתה הערכתי כי המפתח לפתיחת שערי החומה הסינית הוא ביכולתנו לשכנע אותם שיש לנו מה לתרום בשיתוף פעולה בתחומים החשובים להם, הנכללים "בארבע המודרניזציות" . למדתי גם מניסיונם של אחרים, שכדי לפתוח לבבות ושערים בסין חייבים להתאזר בסבלנות, וכי כמעט כל הבא אל הסינים כמבקש דעת ‑ יזכה לתשומת לב אוהדת ובנכונות לסיוע . במסורת הסינית הקונפוציאנית ישנן חמש מערכות יחסים עיקריות . שלוש מתוכן הן בין מלך ונתין, בין אב ובן, ובין בעל ואישה ; אלה הם יחסי מרות, השונים משתי מערכות היחסים הנוספות : בין מורה ותלמיד, ויחסים בין ידידים . למורה ע...
אל הספר