ההיסטוריון, פרופ' יובל נח הררי, מאשש את התפיסה הזו כשהוא מתאר את מעמדה הכלכלי של האישה בתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית הראשונה לפני למעלה מ ‑ 10,000 שנים . האחריות על פרנסת המשפחה התחלקה אז בין הגבר לאישה . רוב החוקרים סבורים שהגברים צדו והנשים ליקטו צמחי מאכל, אבל לאחרונה מצטברות עדויות לפיהן גם הנשים לקחו חלק במלאכת הציד . כך או אחרת, קשה היה לזהות פער מעמדי מובהק לטובת הגברים . אמהותינו הקדמוניות חיו בחברה שוויונית יותר מהחברה שתקום אחריה . הן הורשו להחליף בעלים, הן היו לסמל של חיוניות וחיוב . אפילו המחזור החודשי ייצג באותם ימים פוריות ותואר כמתנת האלוהים . הוא בשום אופן לא נתפס בהקשרי טומאה . הכול בגלל חוה המעבר מחברת ציידים ‑ לקטים לחברה שמייצרת את מזונה ומנהלת משק חקלאי הוא זה שחולל את השינוי במעמדן . ככל שהתפתחה הכלכלה החקלאית, כך נדרשו יותר כוח פיזי ויותר עובדים כדי לבצע את עבודות היומיום . מרגע זה האישה נתפסה כמי שעיקר תועלתה הוא לייצר "ידיים עובדות" למשק המשפחתי . אם תחפשו נקודה על ציר הזמן שבה הגבר הופך ל"מפרנס" והאישה ל"אמצעי ייצור של ילדים", זה העיתוי . זהו השלב שממנו תתפתח ...
אל הספר