מיכל ואבישי גדלו יחד בתנועה . שניהם מבתים טובים, בתים של עשייה . מחונכים לתרומה כמעט מיום שנולדו . כבר בהיותם ילדים הם התנדבו לטובת הקהילה והחברה, סייעו לנזקקים ועשו מעשי חסד אמיתיים כמו שרק ילדים עם לב טהור מסוגלים . עד שמלאו לו 18 , העגלה של אבישי כבר היתה מלאה בכל טוב - משיעורי תגבור לילדים קטנים ממשפחות קשות יום, דרך מכירת מיץ תפוזים בדוכן בימות הקיץ כדי לתרום את הכסף לנזקקים, ועד התנדבות להדריך בסניף שבו הילדים שנחשבים הקשים ביותר, מאוכלוסיית עולים וילדים מבתים סוציו ‑ אקונומיים חלשים . מיכל, שגדלה במרחק של עשרות מטרים ממנו, הלכה בדרך דומה . בכיתה ב' היא כבר שמרה על ילדי השכנים וערכה להם הפעלות, בזמן שההורים עבדו להרוויח את פת לחמם . בהמשך, ניצלה את הצטיינותה בלימודים ולימדה ילדים מבתים מורכבים חשבון, בידיעה שלהוריהם אין כסף למורים פרטיים . בין לבין היא התנדבה בעמותה לחלוקת מזון, ובמוקד טלפוני של סיוע נפשי לנערים, כחלק מלימודי פסיכולוגיה מוקדמים . היא הדריכה עם אבישי באותו סניף, את הילדים הכי מיוחדים, "כי אני מכירה את עצמי ויודעת שאני מספיק חזקה כדי להתמודד ולהכיל אותם" . העבודה ב...
אל הספר