בערבים כבוד רב ומנסה "להיכנס לנעליהם" - דבר שיריביו הפוליטיים לא השכילו לעשות . החשוב לענייננו הוא האופן שבו הוא מסיים את מאמרו : "בשבילנו הדרך היחידה להסכם בעתיד מתבטאת בהסתלקות מוחלטת מכל הניסיונות להגיע להסכם בהווה" . מה, בעצם, השתנה מאז ? האם התמורות הרבות שחלו - ובהן הקמת מדינת ישראל, הקמת הרשות הפלסטינית, הטרור והמאבק בו ( ששניהם שברו שיאים ) - האם כל אלה שינו באופן מהותי את שאיפותיהם של הערבים ? שני כוחות עיקריים ניצבים כעת מולנו : חמאס ואש"ף . על חמאס אין צורך להכביר מילים . תנועה המייצגת את האסלאם הפונדמנטליסטי, שמייחלת לחיסולה של מדינת ישראל ולהריגתם של כמה שיותר יהודים . כך בכתבי חמאס - וכך במעשי הפעילים . אך האם "הארגון לשחרור פלסטין", אש"ף, העומד בראש הרשות הפלסטינית שהוקמה מכוח הסכמי אוסלו בין ממשלת ישראל ובין רב ‑ המרצחים יאסר ערפאת, שונה באופן מהותי בשאיפותיו לגבינו ? האם הארגון, שהוקם ב ‑ 1964 , לפני שמתנחל יהודי אחד דרך על אדמות יהודה ושומרון ולפני שחייל ישראלי אחד הגן על אדמות אבותינו, אכן הוקם במטרה לשחרר את ה"כיבוש" שלא היה ? האומנם בעמונה ובאריאל חפצו, או שמא ביפו...
אל הספר