שנים לפני עליית הצורר הנאצי . כאמור, העלייה לארץ, בעיניו, היתה שילוב בין הרגשת העצמאות הלאומית ובין הצלת היהדות מפני "הלַבה המתקרבת" . ז'בוטינסקי מעלה את החשש לעתידו של העם היהודי, וכמשתמע מכך את העלייה לארץ כמקום מקלט, אך הוא מקפיד לשלב את ניצוץ הגאווה, העקשנות וההכרה בארץ ישראל כמקום מושבו הטבעי של העם . הוא מכנה את העלייה לארץ בשם מודרני משהו, "ספורט לאומי", תוך ניסיון לשלהב ולדבר אל קשת רחבה יותר של ההשקפות בעם היהודי ובמרכיביו - אלה הרואים את העלייה לארץ כבקשת מפלט, ואלה הרואים בה את עיצובו מחדש של עם שאינו מוותר, נאבק על זכותו וגאוותו . הספורט הלאומי היהודי מסייע לפרוץ מחסום העומד בדרכם של מיליוני נפשות רעבות . הוא מסייע להמון חסר בית לזכות מולדת והופך אותו לעם . . . הספורט שלנו - רצינות קדושה . . . אמצעי לפרוץ עלי ידו מכשולים פוליטיים מסוימים . . . לעשות את הצד שלנו לפופולארי, כעם המאוהב באמת בספורט ומתייחס בכבוד להרפתקאות . . . וקודם כל לשמור בתוכנו, בכל הנשמות היהודיות, על ניצוץ גאווה ואף עקשנות והכרה, שגם בזמן הקשה ביותר אי ‑ אפשר לכבול את ידינו . למען מטרות אלו ועוד מאה כאלו...
אל הספר