מסופר על חקלאי צעיר אחד , שהיה הולך בשדות ומדבר על החיטה : "כמה יפה את, כמה אצילים שיבולייך, איך צמח גבעולך, וראשך את משפילה בהכנעה . הפרידי נא המוץ מהתבן, עזרי לי להפיק ממך קמח, שאוכל למכור בשווקים ולהתפרנס כראוי" . הביטה בו החיטה, ואמרה : "טיפש שכמוך . איני יכולה לקצור את עצמי . אם לא תקצרני בעצמך, אקמול ואפול על הקרקע" . הבלים, כמובן . חיטים אינן מדברות את שפת האדם, גם לא באגדות . היה זה אביו של החקלאי הצעיר, שניגש אליו והסביר לו בפנים חמורות סבר, כשקמט זעם על מצחו : "בני העצל, החיטה לא תקצור את עצמה . אם אתה רוצה דבר ‑ מה - השיגנו בעמל ובכפות ידיך . ושחק את המשחק על פי הכללים . יש מקומות שבהם יפות המילים, אך אלו כשלעצמן אינן מספיקות . לא בשדה הזה . כאן מקומם של המגל והחרמש" . כשסיפר אריאל את הסיפור לבתו המתבגרת עדי, היא הביטה בו במבט משועשע . "אבא", אמרה, "אז איך זה שאני ממש משיגה ממך כל מה שאני רוצה, באמצעות שימוש במיתרי הקול בלבד ? " אריאל צחק . "כי ברוב המקרים, במשא ומתן בינינו, אין צודק וטועה . יש רצונות . לך יש הרצון שלך כנערה מתבגרת, לי יש הרצון שלי כאבא לנערה מתבגרת שמוציאה ...
אל הספר