הם לא יקבלו את העובדה שאנחנו פה כדי להישאר, לא יהיה שלום . באותו מאמר הוסיף וכתב : ההזיה על כך שהם יסכימו מרצונם להגשמת הציונות תמורת נוחיות תרבותית או חומרית שעתיד להביא להם המיישב היהודי - הזיה ילדותית זו נובעת אצל "חובבי הערבים" מאיזה יחס של בוז שיסודו 17 בדעה קדומה אל העם הערבי . למעשה, ההזיה שעליה כתב ז'בוטינסקי קיימת עד היום . הסכמי אוסלו הם פועל יוצא של אותו חזיון תעתועים שהערבים, כפי שכינה אותם ז'בוטינסקי, יכירו במדינת ישראל כמדינה יהודית, יקבלו את עובדת קיומנו פה ויסכימו לחיות לצדנו בשלום . יש מי שעדיין חיים עם אותה הזיה שהטרור ייפסק לפתע והרשות הפלסטינית תהפוך לחובבת ציון . הסכמי אוסלו לא הביאו לא שלום ולא קץ למלחמות . הדבר נכון גם לגבי כל ההסכמים שנחתמו לאחר מכן, המחוות שניתנו לפלסטינים מצד ישראל והניסיונות של ארבעה נשיאים אמריקאים להביא להסכם שלום, שהתקבלו על ידי ממשלות ישראל, גם אם לא בלב שלם, אבל תמיד נדחו על ידי ההנהגה הפלסטינית . אבל הכתובת היתה על הקיר שנים רבות קודם לכן, כאשר העולם הערבי דחה את תוכנית החלוקה של האו"ם, בכ"ט בנובמבר 1947 , ובחר להמשיך ולהילחם בנו בתקווה...
אל הספר