בתי העיירה התרוקנו כמעט לחלוטין מתושביהם . היהודים שבהם התקבצו והסתתרו היכן שרק יכולים היו ; והשאר - התאספו סביב בתיהם של אלה, כדי לכלות את זעמם בטענה נקלית כאילו נטלו יהודי העיירה נפשו של ילד נוצרי לצורכי טקס פולחני עתיק . מה שלימים יכונה "פייק ניוז", היה אז אמצעי אפקטיבי ואנטישמי להסתת המון פורעים, לעשות שפטים במיעוט היהודי המפוחד . חלום הארץ המובטחת לא היה אז אפילו חלום, מלבד בלבבם של מיעוט אינטלקטואלים ורבנים קטן, כמו הרב אלקלעי . הלילה כבר ירד על העיירה הזועפת, ויהודיה ביקשו רק לשרוד את הלילה . בתוך יום או יומיים, ידעו, זה יסתיים והם יוכלו לשוב לשגרת יומם . איש מהם לא חשב לאגד את חבריו על מנת להשיב מלחמה . הפוגרום המזדמן התקבל כמעט בשוויון נפש, כגזירת גורל . הרי מה יעשו היהודים ? להימלט, אין לאן . להילחם ? זה רק ירגיז עוד יותר את "הפריץ", בדמותם של ההמונים הזועמים . מוטב, אם כן, להוריד את הראש ולהתפלל . די לה בתפילה החרישית, או בתחנונים הנלווים, כדי להותיר כוח בלבם, ולסייע בהשבת הסדר על כנו . וגם אם לא, הזמן יעשה את שלו . לימים, על ערב כגון זה, כתב חיים נחמן ביאליק את הכואבות והקש...
אל הספר