פורים בבית הכנסת הקטן , ביישוב הקטן לא פחות, והאלכוהול נמזג כיד המלך . ברוך בן ה ‑ 12 יושב על ברכיו של אבא, ומשתכר בעצמו מהאדים המתוקים ‑ רעילים, ומצחוקם של המבוגרים . בחוץ קור של אמצע הדרך שבין הרי ירושלים להרי חברון, ובִפנים חמימות נעימה עד מהבילה . "אחרי אלפיים שנות גלות, יש לעם הזה מדינה חזקה ואנחנו כאן כדי להישאר", אומר הרב מיכאל . "באנו מאלף גלויות, ובזכות האמונה ניצחנו את הגויים, ונמשיך לנצח . שבנו הביתה לנחלת אבותינו, שאותה לא זנחנו מעולם . פעמי הגאולה עוברים דרכנו" . על המדף הסמוך מונחים ספרי זאב ז'בוטינסקי, ולצדם ספרי האדמו"ר מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש . דברי חסידות נמהלים בדברי ציונות . לכאורה פרדוקס - שהרי הרבי התנגד לציונות כערך, אף כי לא התנגד למדינה . אבל בפורים על הגבעה, נראה שהכול אפשרי . ואולי קו מחבר בכל זאת היה ביניהם : כמו ז'בוטינסקי, גם הרבי דיבר על ערך אחד משמעותי - הגאולה . ומהי הציונות אם לא גאולה ? "בראשית ברא אלוהים את האומה . כל מה שעוזר לתחייתה - קודש הוא . כל מה שמפריע - טומאה" . ברוך מנסה להבין כיצד באה לידי ביטוי האמונה היוקדת, זו שאין בלתה, ...
אל הספר