אם תרומתו של הרצל היתה לפיתוח התודעה המדינית, החותרת להקמת מדינה ליהודים ; ותרומתו של הרב קוק היתה לפיתוח התודעה הרוחנית של תחיית האומה ; וטרומפלדור היה האיש אשר פיתח בגופו את התודעה הצבאית ; הרי שתרומתו הכבירה של זאב ז'בוטינסקי היתה ליצירת משנת הלאומיות . בכך הפך זאב ז'בוטינסקי למחולל התודעה הלאומית של המדינה, שאותה לא זכה לראות . ב ‑ 60 שנותיו הקצרות והמלאות של ז'בוטינסקי הוא רתם את כישרונותיו הייחודיים בתחומי התרבות, הפילוסופיה, הכתיבה והנאום לעבר המשימה הגדולה שביצירת חזון לאומי למדינה היהודית . הוא עשה זאת ביכולת נדירה של ניתוח המציאות . "הרצל עשה עלי רושם ענקי . . . רק פה הרגשתי כי באמת לפני בחיר הגורל הנני עומד, נביא ומנהיג בחסד עליון שאף לטעות ולתעות כדאי אחריו", תיאר ז'בוטינסקי את הרצל, אך התיאור מאפיין גם אותו עצמו . זאב ז'בוטינסקי היטיב לנתח ולנסח את האתגרים המרכזיים העומדים לפני העם היהודי בשיבתו לארצו, ופעל באופן מזהיר לסקל את האבנים מהדרך . כנביא העומד בשער ומתריע מפני השחורות, עמד ז'בוטינסקי מול מדינות אירופה בניסיונותיו הבלתי ‑ נלאים לשכנען לשלוח את היהודים לארץ ישראל ....
אל הספר