היום קיימת תעשייה שלמה, "תעשיית הקיסם", שכל ייעודה הוא למצוא דרכים שונות לעבוד עם הכללים ולכופף אותם : "נאלצנו לשכלל את העזרים שבאמצעותם הרכבנו את המנות הקטנות, שאם אוכלים מהן מספיק אפשר לקרוא לזה ארוחה," אמר מארק מייקל מחברת הקייטרינג Occasions . . . עם השנים התרחב המגוון ל ‑ 40 סוגים שונים של מקלות, החל בשיפודים קטנים לבשר, עבור בקיסמי במבוק וכלה בקינוחים 46 הבנויים כמו סוכריה על מקל . קצת מגוחך, נכון ? זה סיפור שממחיש היטב מדוע וושינגטון יכולה להיות מקום מתסכל להפליא . אם מסתכלים על זה, רואים כמה זה מטורף . חוסר יעילות ממשלתי במיטבו . אבל אם עושים צעד אחד לאחור אפשר להיזכר במטרה, בכוונה המקורית של קביעת הכלל : להקטין את השפעתם של שתדלנים על פוליטיקאים . הם יצאו ליותר מדי ארוחות ערב . ואם בוחנים את המטרה הזו בלבד, האם הכלל עזר ? כן . הכלל הזה מנע מהם לצאת לארוחות ערב וביטל את כל הדרכים לעקוף אותו באמצעות ארוחות אחרות, וכן, הוא סיפק הנחיות ברורות מה מותר ומה אסור . עברנו מארוחות ערב של שלוש שעות לקוביות מזון על קיסם . זה עשה את העבודה . האם זה מושלם ? ממש לא . אבל זה צעד בכיוון הנכון ...
אל הספר