622׀ סוזן קיין אבל לבו היה נתון לנפשות שאבדו . הן התאספו בסלון דירתו וליוו אותו לבית הכנסת שלו . "אוי, נעבעך," היה אומר ביידיש לעתים קרובות, באנחה גדולה, כששב וסיפר לאמי על צרותיו של אדם זה או אחר בקהילתו . פירוש המילה "נעבעך" היא "נפש אומללה" . זה אחד הביטויים היחידים ביידיש שאני יודעת . שמעתי אותו כילדה קטנה, כששיחקתי במטבח בזמן שהוא דיבר עם אמי . שמעתי אותו מפי סבי בכל שיחה . "אוי, נעבעך," המילים הקבועות שליוו את ילדותי . האם האירועים ההיסטוריים באמת הועברו אלי איכשהו ? האם הם תרמו לדמעות המסתוריות שלי, כפי שמציע כעת שמחה ? ואם כן, מה היה מנגנון ההעברה ? האם ההעברה היתה תרבותית, משפחתית או גנטית, או אולי בשלוש הדרכים יחד ? בפרק זה נחקור את השאלות האלה . אבל נשאל גם שאלה אחרת . אם המשימה שלפנינו, כפי שמלמדת המסורת המלנכולית, היא להפוך את הכאב ליופי, האם ניתן לעשות זאת לא רק עם הכאב של ההווה, ועם הכאב שלנו מהעבר האישי שלנו, אלא גם עם כאבם של דורות העבר ? ייתכן שאין לכם סיפור דרמטי של עצב שנורש מדורות קודמים . ייתכן שההיסטוריה המשפחתית שלכם אינה חלק מהאסונות הידועים ביותר של המאו...
אל הספר