801׀ סוזן קיין לי אמא כזאת . היא הכינה מרק עוף, בישלה צלי והדליקה נרות בימי שישי בערב . רק לעתים נדירות היא הרימה את קולה, ובדרך כלל עשתה זאת רק כדי לשבח אותי על דברים שאמרתי וקראתי . היא לימדה אותי לקרוא ולכתוב כשהייתי בת שלוש, ועד מהרה ניכסתי לי את הרצפה שמתחת לשולחן בתור "חדר עבודה", ובחלל הצר הזה כתבתי מחזות וסיפורים והפקתי מגזינים על דפים עם שורות שהידקתי יחד . לא ידענו אז שמעשה הכתיבה יקרע אותנו זו מזו . ואני לא הבנתי עד כמה היתה אמי אישה מורכבת . היא היתה בת יחידה . בשנות ילדותה, אמהּהיתה חולה מאוד ושכבה במיטתה במשך שנים עם הפנים לקיר . איך מרגישה ילדה שרואה רק את גבה של אמה, יום אחר יום, שנה אחר שנה ? מה זה עושה לה ? אמי היתה בטוחה שהיא עשתה דבר נורא שגרם לאמה להיות חולה כל כך, ובעקבות הילדות הזאת עינה אותה צורך שלא ידע שובע להיראות . אביה של אמי היה רב . הוא היה אדם אוהב וחכם עם עיניים נוצצות ואב מסור מאוד לבתו . אך הוא גם חי עם כאב עמוק שהעיק על לבו . בשנת 1927 , כשהיה בן שמונה-עשרה, הוא הגיע ממזרח אירופה לברוקלין, לבדו, כדי להתחתן . עשר שנים לאחר מכן, כשאמי היתה בת חמש, הוא ...
אל הספר