882׀ לוסי אדלינגטון תנועותיה במטבח מיומנות . הן מזכירות לי את סבתי שבישלה ואפתה כל יום בחייה הבוגרים . ברכה אוכלת בדממה, בריכוז . אני לא יכולה שלא לחשוב על הארוחות במחנה, שם נשים נואשות נלחמו על המעט שהיה . אני מנסה לגשר על הפער בין האישה המאופקת שלפני לבין בת העשרים שעברה חוויות שכמעט אי-אפשר לדמיין . היא חייתה את הדברים שאני רק למדתי עליהם . "הייתי באושוויץ אלף ימים," היא אומרת לי . "בכל יום יכולתי למות אלף פעמים . " יום אחד אני מגיעה לביתה מוקדם, לפני שבני משפחה אחרים מצטרפים אלינו, וברכה פשוט יושבת ומספרת לי על חברים וחברות שהכירה לפני המלחמה — כולם מתו בשואה . היא מפרידה את החוויות ההן משאר חייה, אבל ההפרדה לא מלאה . לפעמים הרגשות גואים בה, וברגעים האלה ניכרים הכעס והצער . טקסים בחיי היום- יום הם אחת הדרכים לארגן ולרסן זיכרונות מטרידים . כאשר כלתה של ברכה, ויוויאן, באה לבקר במכנסי ג'ינס קרועים אופנתיים, ברכה הציעה בתמימות לתפור את הקרעים . התהליך ארוך הטווח של הזיכרון והשכחה הוא דבר רגיש וטעון . כיום ברכה מדברת בחופשיות על ימיה במחנות ועוברת תוך כדי כך משפה לשפה בחיפוש אחר הדרך הט...
אל הספר