התופרות מאושוויץ׀ 139 המהודרים ביותר בעיר, עם ריהוט בצבע יין וזהב ולקוחות אלגנטיים . לא היה מקום רחוק יותר מהמציאות הנוכחית של חייהן . ה"קפה" שקיבלו בבוקר האסירים באושוויץ היה פשוט מים כהים מעולש או מבלוטי אלון טחונים שבושלו בהם, או ממקורות פחות מזוהים . ארוחת הצהריים היתה מי לפת שנקראו "מרק" . המרק הוגש מסיר עמוק במהלך הפסקת עבודה בת חצי שעה . אסירים שלא היתה להם קערה לא יכלו לקבל את המנה שלהם . פשוט כך . בימים הראשונים במחנה אירנה סירבה לאכול את המרק . "זה מסריח ! " אמרה בסלידה . אמנם היא באה ממשפחה ענייה, שבה הביצה שקיבלה ביום הולדתה היתה תענוג מיוחד, אבל היא היתה רגילה לאוכל טוב שהוכן באהבה, לא לנוזלים עכורים שיכלו רק בקושי לשמש מזון לחזירים . מנת הלחם לכל היום, 200 גרם בסך הכול, חולקה בערב, לאחר מסדר שארך שעות ונראה שלא ייגמר לעולם . זה היה לחם גס, כבד וקשה לעיכול . את התפריט השלימו ריבה או מרגרינה באיכות נמוכה, עם תוספת של נקניקייה מעת לעת . סיפרו לאירנה שהנקניקייה עשויה מבשר סוס, בשר שללא ספק היה לא כשר . המתח והגועל גרמו לה לאבד את התיאבון, אבל עם הזמן, כוחו של הרעב גבר . לאמית...
אל הספר