מבוא: "איך אפשר להאמין?"

01׀ לוסי אדלינגטון המרחק שבין יבשות ודורות . ביסוד ההערכה המשותפת של גִזרה, סגנון ומיומנות מצויה עובדה חשובה יותר : לפני עשרות שנים, הגברת קוהוט עבדה עם אריגים ובגדים בהקשר שונה מאוד . היא התופרת האחרונה שנותרה בחיים מסלון אופנה שהוקם במחנה הריכוז אושוויץ . סלון אופנה באושוויץ ? עצם הרעיון מעוות ומחריד . הוכיתי תדהמה בפעם הראשונה שראיתי אזכור של "סטודיו החייטות העילית", כפי שקראו לו, בזמן שקראתי על הקשרים בין הרייך השלישי של היטלר ותעשיית האופנה, כחלק מהכנותי לכתיבת ספר על תעשיית הטקסטיל העולמית בשנות המלחמה . היה ברור שהנאצים הבינו את עוצמתם הפֶּרְפוֹרְמָטִיבִית של בגדים, דבר שניכר בשימוש שלהם במדים איקוניים באירועים ציבוריים מונומנטליים . המדים הם דוגמה קלסית לשימוש בבגדים לחיזוק הגאווה והזהות הקבוצתיים . המדיניות הכלכלית והגזעית הנאצית חתרה להרוויח מתעשיית הבגדים והשתמשה בהכנסות מגזל ומביזה כמקור מימון למעשי האיבה של הצבא . גם נשים בשכבת העילית הנאצית העריכו בגדים . מגדה גבלס, אשתו של שר התעמולה הערמומי של היטלר, נודעה באלגנטיות שלה וכלל לא התנגדה ללבוש יצירות אופנה יהודיות, על אף ה...  אל הספר