491׀ יונה יהב בחגורות הנפץ של המתאבדים," אמרתי, "זה בדיוק אותו הסיפור . " הבנתי שאנחנו במלחמה אחרת, כזו שלא ידענו עד כה, מלחמה שתאלץ את התושבים להסתגר בבתיהם . מעל גלי האתר הוריתי לתושבים לא לצאת מבתיהם, ולשמור על טווח ביטחון מחלונות הבתים . היה ברור שהעיר נכנסת למעין מצור ממושך . מכאן ואילך לא ידעתי רגע של מנוחה . נכפתה עלי התרוצצות מתמדת, בניסיון להיות בכל מקום שבו נדרשה התערבות של העירייה . רצתי לכל אתר שנפגע בעיר, הוריתי לטפל בכל משפחה שנפגעה, והייתי בכל מקום שבו נפל טיל . הנחיתי את עובדי העירייה שאחרי נפילת כל טיל יש להשיב את המצב לקדמותו כמה שיותר מהר, כדי להקנות לתושבים תחושת ביטחון שהכול בשליטה . בתוך חצי שעה מנפילת הטיל נכנסו עובדים לפעולה, תיקנו נזקים, ריצפו מחדש, שתלו עצים ופרחים . עשינו הכול כדי להחזיר את מראה השגרה . בכל מקום של נפילה הנפנו את דגל ישראל . היתה לכך השפעה מאגית על האנשים . התגובה המהירה של העירייה העניקה לפרט ביטחון אישי . כל פגיעה, אם נפגעו תושבים ואם נגרם נזק בלבד, היתה בבחינת אסון לנפגעים, אבל אירוע אחד נחרט בזיכרוני יותר מאחרים . סיפורה של משפחה אחת שבית...
אל הספר