המסע לחלום׀ 19 שלי, שאהיה מוקף חברים, שחס וחלילה לא יהיה לי רגע דל . ואכן, החברים צייתו ובאו, ואמא נהגה לפנק אותם בתופינים ובכוסות תה . היא הרבתה לשוחח איתם, לתת להם תחושה שהם תמיד רצויים . והם באו בהמוניהם . הבית שלנו היה תחנת חובה בדרך לצופים . הם הפכו את אמא לאשת סודם, וסודותי . דווקא אני שמרתי מרחק מהורי, לא הבאתי חברות הביתה ולא סיפרתי להם דבר עליהן . ואף על פי כן ידעו הכול . החברים עדכנו את אמא . מגיל צעיר לקחתי את החיים ברצינות נוראה . חברי העיתונאי, רמי רוזן, כתב פעם כיצד התרשם ממני כשראה אותי בפעם הראשונה : "שנת 1952 . רחוב הלל 53 . ילד בן שמונה עומד ברחוב . אני מביט בו מחצר הבית שלי . הוא נראה קצת שונה . כמו לכולם יש לו מכנסיים קצרים, אבל שלו מגיעים עד ברכיים . והחולצה — כתונת כפתורים באמצע הקיץ — מכופתרת עד למעלה . הייתי בטוח שהוא עולה חדש . הוא היה גם מאוד מנומס . 'מי אתה ? ' שאל . התגובה שלי היתה להעיף עליו אבנים . הוא התחיל לרדוף אחרי . היות שכבר אז * היה בעל גוף, ברחתי הביתה . " אספתי בולים בשקידה, הכול ממודר וממוספר, בטקסים בבית הספר הייתי שר "אדון עולם" בדבקות רצינית, ...
אל הספר