357 פרק 41 : לא זהה למקור ושל דברי חכמים, יכול מעתה לראות את ההלכות הנמסרות על ידי החכמים כהלכות שניתנו בתורה ממשה רבנו . בדרך זו התורה שבעל פה היא המשך של ממש לתורה שבכתב . אלא שעיקרון זה נסדק לכאורה עם הופעת התרגום . שהרי התרגום הוא העברת הכתוב ללשון זרה . אינסוף המשמעויות אינן אפשריות בתרגום ובשפה זרה . לא דיה הבעיה הלשונית הצרה, ואף היא אינה דבר של מה בכך, אלא בעיקר בחוסר היכולת לתרגם טקסט הנתפס כהתגלותי, ובאשר הוא כזה הרי טמונות בו אותן אינסוף אפשרויות . היכולת ללמוד אותן אינסוף פרשנויות ומשמעויות מצטמק אפוא . כשהתורה נמסרת שלא בלשונה המקורי אלא בתרגום, הרי שאינסוף האפשרויות נכלא בתוך האפשרות היחידה כמעט המתבטאת בתרגום . ביטוי למגבלה זאת של הלשון המתורגמת מופיע בהלכה הבאה שברמב"ם הלכות קריאת שמע ב' : קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מבינה . והקורא בכל לשון צריך להזהר מדברי שיבוש שבאותו הלשון, ומדקדק באותו הלשון כמו שמדקדק בלשון הקודש . וכתב על כך הראב"ד והשיג : אין זה מקובל על הדעת לפי שכל הלשונות פירוש הן ומי ידקדק אחר פירושו . הלכה זו עוסקת בחובת הדיוק בקריאת שמע, אולם המחלוקת בין...
אל הספר