מ ב ו א 218 המשנה כמסמך הלכתי-משפטי זאת ועוד ; פרשנים חיפשו את ההיגיון שבהעמדת סדר המקרים במשנה כאילו המשנה חייבת לסדר את הדוגמאות בסדר היררכי כלשהו . גם לכך לא מצאנו צידוק, ולא ניסינו למצוא סדר משפטי אלא אם כן הוא סביר ואינו מאולץ, שכן איש המדע מוכן לפרש משנה כמו התלמוד הירושלמי בניגוד לתלמוד הבבלי, וכן להפך . הוא גם מוכן להציע, בהיסוס מה, ולאחר בדיקה ולימוד קפדני, לפרש משנה שלא לפי התלמודים . עד כאן אין חידוש בהצהרה זו, אם כי גם החוקרים שונים זה מזה ב"תעוזתם" או ב"חוצפתם" . עם זאת, הצעת הפירוש הנראה בעינינו כסביר אינה סוף פסוק . עלינו לברר מה הניע את התלמוד או את התלמודים לפרש בדרך אחרת, בדרך שלדעתנו אינה הפשט המקורי של המשנה . הפירוש האמוראי איננו טעות, אלא תורה הוא ולימוד הוא צריך, גם אם לדעתנו אינו פשט המשנה . אין זה שיבוש סתמי אלא פירוש המבוסס על מציאות משתנה, או על תפיסות משפטיות מפותחות ושיטתיות יותר . שני התלמודים מבטאים גישה פורמליסטית יותר ; המקרים השונים אוחדו, וגובשו כללי הלכה . לאור כללים אלו הם מנסים להסביר את המשנה . גישה זו רווחת בתלמוד הבבלי עוד יותר מבירושלמי . כאלו ...
אל הספר