406 נספח ניתנת משמעות ראליסטית מובהקת להוראות הלכתיות . כך שנינו בירושלמי : אמר ר' אבונה : ואין כיני, אפילו בדיני נפשות . בת שלש שנים ויום אחד, בא עליה, הרי זה בסקילה . נמלכו בית דין לעַבְּרו [ = לעבר את השנה, ונמצא שטרם מלאו שלוש שנים לאותה הבת ] ובא עליה – אינו בסקילה . א"ר אבין : 'אקרא לאלהים עליון לאל גֹּמֵר עלי' ( תהילים נ"ז, ג ) – בת שלש שנים ויום אחד, נמלכו בית דין לעַבְּרו, הבתולין חוזרין . ואם לאו – אין הבתולין חוזרין . 58 מכאן למד בעל הגהות מרדכי, שעיבור השנה מסוגל להשפיע גם על איחור הופעת סימני הבגרות, ובמקביל לכך – גם על איחור המועד שבו מתחייב האדם במצוות : על עסק הנער אשר הגיע לי"ג שנה, אם חֹדש העיבור בכלל אם לאו, נראה לי דודאי מן המנין הוא, מדאמר בירושלמי בחזרת בתולים תוך שלשה שנים לבתולה, ואיחור סימנין תלויין בעיבור החדש של שנה, דכתיב : 'אקרא לאלהים עליון לאל גֹּמֵר עלי', פירוש : גומר ומסכים לבית דין של מטה בעיבורם . ואם עיברו השנה בתוליה חוזרין, וגם הסימנים מאחרין לבוא אם עיברו השנה . לכן נראה לי דלעניין כל דבר שבקדושה, הן לתפלה הן לזימון, אין משלים עד שיהא בן י"ג שנה...
אל הספר