נוטה לראות במציאות האנושית חלק בלתי-נפרד מהמציאות הכללית . במסגרת זו עדיפותה של האנושות נתפסת כיחסית בלבד, ויצורים שאינם אנושיים נתפסים כבעלי ערך עצמי וזוכים למעמד משפטי בלתי-תלוי . לעומת זאת, הדפוס הסמכותי, בדומה לתורות מוסר דאונטולוגיות, נוטה לייחס עדיפות אבסולוטית לבני אדם, באשר ציוויי האל מופנים רק אליהם וחלים אפוא עליהם בלבד . במקביל כרוכות בכך גם תובנות שונות לגבי ערך קיומם של היצורים שאינם אנושיים : אם כתכליות לעצמן, אם כבעלי ערך תפקודי-תועלתני בלבד, הנקבע מתוך הערכת תרומתם ג 1 הצפויה לקיומו ולקידומו של האדם . ג . הערכתם של יצורים בלתי-אנושיים רק כאמצעים לשירות האדם עולה בקנה אחד עם תפיסות המעריכות את האדם בתוך העולם האנושי בהתחשב למידת מחויבותו במצוות, כפי שראינו לעיל, פרק שביעי .
אל הספר