ח. המתת קטנים – עיר הנידחת, עכן ובן סורר ומורה

260  פבקואחץוטוב מחטאים שחטאו הקטנים עצמם, אין להבחין בין קטנים המודעים לפשר מעשיהם לבין קטנים שאינם מודעים לכך . כך שנינו בתוספתא : קטני בני אנשי עיר הנידחת שהודחו עמה – אין נהרגין . ר' אליעזר 73 אומר : נהרגין . אמר לו ר' עקיבא : ומה אני מקיים 'ונתן לך רחמים ורחמך והרבך' ? – אם לרחם על הגדולים, הרי כבר נאמר 'הכה תכה' ; אם לרחם על בהמתן, הרי כבר נאמר – 'החרם אותה ואת כל אשר בה ואת בהמתה' ; ומה אני מקיים 'ונתן לך רחמים' ? – אלו קטנים שבתוכה . 74 רבי אליעזר, בהתאם לגישתו ההנחייתית, סבור שיש להרוג גם את הקטנים שהודחו ועבדו עבודה זרה . הריגת הקטנים נחשבת לדידו כעונש תפקודי, המשקף את תפיסתם של הקטנים כחלק בלתי-נפרד מאוכלוסייתה של העיר הנידחת . 75 עקרונית מסכים גם רבי עקיבא 73 . כך היא הגרסה במהדורת צוקרמאנדל, על פי כתב יד ערפורט . בנדפס : ר' אלעזר . 74 . תוספתא סנהדרין פי"ד ה"ג, מהד' צוקרמאנדל עמ' 436 . ייתכן שהדעות החלוקות בשאלה אם בנים קטנים מתים בעוון אבותיהם באות לביטוי גם בגרסאות השונות של האגדה המופיעה בכתובות ח ע"ב, בנוגע לניחומו של רב חייא בר אבא על מות בנו . לפי גרסה אחת המובאת בג...  אל הספר