ויקתהוולוחבותוו טהתוקטפו מתולמו ת 243 במדרש הלכה המופיע במשנה, המנמק את הריגת הבהמה הרובעת או הנרבעת על ידי בית דין : אם אדם חטא, בהמה מה חטאה ? אלא לפי שבאה לאדם תקלה על ידה ( סנהדרין פ"ז מ"ד ) . תתפתה לזנות תחתיו ותיאסר עליו . הגמרא מקשה על כך, בטענה שגם בישראל קיים חשש זה, ומדוע אפוא אסר רבי אליעזר קטנה רק לכוהן . הגמרא משיבה : "פיתוי קטנה אונס הוא" . כלומר, פעולה שנעשתה על ידי קטנה, אפילו מתוך הסכמה, נחשבת כאונס ולא כמזיד, ואשת איש שנאנסה אסורה לבעלה רק אם הוא כוהן ( ראו גם : ירושלמי סוטה פ"א, טז ע"ג, בשם רבי יוחנן : "קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה" ) . כמה אחרונים באמת הבינו, שהסוגיות הללו ביבמות ובסנהדרין חלוקות זו על זו . כך יישבו את פסק הרמב"ם במשנה תורה ( הלכות איסורי ביאה פ"ג ה"ב והלכות סוטה פ"ב ה"ד ) , שגם קטנה שזינתה תחת בעלה נאסרת עליו . פסק זה נראה כסותר את מסקנת הסוגיה ביבמות, והאחרונים הסבירו שהרמב"ם פסק בעניין זה כדעת הסוגיה בסנהדרין . ראו גם : השגות ראב"ד, שם ; ר' וידל די טולושא, מגיד משנה, שם ; ר' יוסף דוד זינצהיים, יד דוד, סנהדרין נה ע"א, ד"ה כיון דמזידה ....
אל הספר