228 פבקואחץוטוב במסגרת הגישה הציוויית אין המצוות ניתנות להחלה על תינוק, 6 ואין גם לייחס משמעות ערכית-הלכתית לדרך התייחסותו אליהן . מבחינת זיקתו למצוות התורה משתווה אפוא התינוק לשוטה ולחרש, 7 הנחשבים במידה זו או אחרת כחסרי דעת . 8 לא זו אף במקורות . לגבי עצם ההבחנה בין הגילאים השונים בהתפתחות הקטן ראו : ר' אלחנן וסרמן, קובץ הערות למסכת יבמות, סימן סו, אות ו . 6 . אי-התאמה זו עשויה לנבוע ממגבלותיו הנפשיות של הקטן ומבורותו ( מכילתא דרשב"י בא י"ג י, מהד' אפשטיין-מלמד עמ' 41 ; מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דפסחא בא פרשה יז, מהד' הורוויץ-רבין עמ' 68 ; תוספתא חגיגה פ"א ה"ב, מהד' ליברמן עמ' 374 - 376 ) ; ויש שהיא מתייחסת למגבלותיו הגופניות ( הפוטרות אותו אף מדין 'חינוך' ) , כמו היעדר היכולת של הקטן לרכוב על כתפי אביו, לדעת בית שמאי, או לאחוז בידי אביו, לדעת בית הלל, הפוטרים את הקטן מהחובה לעלות לבית המקדש ( חגיגה פ"א מ"א ) , וכמו הצורך של התינוק בקרבת אמו, הפוטרת אותו מלדור בסוכה ( סוכה פ"ב מ"ח ) . 7 . המושג 'חרש' משמעו מי שאינו שומע וגם אינו מדבר, וכשיטת חכמים שנפסקה הלכה כמותם, ראו : תרומות פ"א...
אל הספר