208 פבקותויטי רבי יסא, רבי מיישא ורבי שמואל בר רב יצחק, שישבו ואכלו בבית הכנסת שבעלייה, וכשהגיע זמן התפילה קם רבי שמואל בר רב יצחק להתפלל . על מעשה זה הקשה רבי מיישא, בהסתמכו הן על דברי המשנה : "ואם התחילו אין מפסיקים" ( שבת פ"א מ"ב ) , הן על דברי הברייתא של חזקיה : "כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט" . רבי שמואל בר רב יצחק השיב, שהוא מסתמך על דברי רבן גמליאל במשנה ( ברכות פ"ב מ"ה ) , שלפיהם חתן, אף שהוא פטור מקריאת שמע, רשאי בכל זאת להחמיר על עצמו : יכול אנא פתר לה כר"ג, דרבן גמליאל אמר איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים . לפי מהלך הסוגיה נראה, ששני האמוראים הבינו את הברייתא של חזקיה ברוח הגישה הציוויית . המחלוקת ביניהם, האם ראוי ונכון למי שאינו מצוּוֶה להחמיר על עצמו או שמא ייחשב להדיוט, מתמקדת רק בשאלה אם דין תפילה כדין קריאת שמע, וגם בתפילה יש משום קבלת עול מלכות שמים, או שמא היא כשאר מצוות, שאין בהן משום קבלת עול מלכות שמים, ושלגבי קיומן על ידי מי שאינו מצוּוֶה יודו הכול כי הוא הדיוט, ועל כן עליו להימנע מלקיימן . 15 ביטוי לגישה ציוויית רדיקלית זו, השוללת קיום מצווה על ידי מ...
אל הספר