מטמץוהאץהוריק ה 181 האדמה, מבטא באופן מובהק את תפיסת האדם בדפוס התקני . בסיפור זה מודגשת זיקתו הבסיסית של האדם אל שאר חלקי המציאות שאיננה אלוהית, והיא חוזרת ומשתקפת מצד אחד בשיבתו של האדם אל העפר : "עד שובך אל האדמה כי ממנה לֻקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב" ( בראשית ג', יט ) , 2 ומצד שני בתכלית התפקודית של בריאת האדם המתוארת שם – קודם בריאתו מציינת התורה : "ואדם אין לעבֹד את האדמה" ( שם ב', ה ) , ואילו לאחריה : "ויקח ה' אלהים את האדם וינִחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה" ( שם, טו ) . הפרדיגמה התקנית, שלאורה כאמור מוערך האדם כאמצעי למימוש התפקיד המוטל עליו, מאפשרת הערכה יחסית של הקיום האנושי . על פיה ניתן לדרג את ערכו של כל פרט אנושי הן לפי היקף התפקידים המוטלים עליו, הן בהתחשב במידת התבצעותם הלכה למעשה . יחסיות זו חוזרת ומתגלה בעימות בין מעמדו של האדם למעמדם של יצורים שאינם אנושיים, וכן באפשרות הדירוג הפנימי בתוך האנושות . לעומת זאת, בסיפור בריאתו של האדם בצלם אלוהים, המשובץ בסיפור הבריאה בכללותה בפרק א' בבראשית, לא הוצע ליצירת האדם כל טעם תכליתי . הדבר עולה בקנה אחד עם הפרדיגמה הסמכותית . בהקש...
אל הספר