142 פבקוחמיוי נחלקו אמוראים בשאלת מעמדם של בעלי תשובה בהשוואה למעמדם של צדיקים גמורים : אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן : כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים 'עין לא ראתה אלהים זולתך' ( ישעיהו ס"ד, ג ) . ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו : מקום שבעלי תשובה עומדין שם, צדיקים גמורים אינם עומדים . . . ( סנהדרין צט ע"א ) . במקביל מופיעות בתלמוד שתי אמרות, הנראות כבעלות מגמות מנוגדות בעניין מעמדם של חטאי העבר לאחר שהחוטא שב מהם, ושתיהן מיוחסות לריש לקיש . אמרה אחת מעדיפה את מי שלא חטא כלל על פני מי שחטא וחזר בו, דעה העולה בקנה אחד עם דעתו של רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן : אמר ריש לקיש : גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר : 'שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך' ( הושע י"ד, ב ) – הא עון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול ( יומא פו ע"ב ) . לעומתה מופיעה מימרה אחרת של ריש לקיש, העולה בקנה אחד עם דעתו של רבי אבהו, שבעלי תשובה עדיפים אף על פני צדיקים גמורים : והאמר ריש לקיש : גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות, שנאמר : 'ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה' ( יחז...
אל הספר