ריפומו הולוכבהו ריפוטרבהולט נוה 119 באשר הם . 15 כמדומה שבדרך זו כבר התפרשה אמרתו של אנטיגנוס על ידי האמורא רבי אלעזר בן פדת : 'במצותיו חפץ מאד' ( תהילים קי"ב, א ) – אמר ר' אלעזר : 'במצותיו' ולא בשכר מצותיו, והיינו דתנן : 'הוא היה אומר – אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס' ( עבודה זרה יט ע"א ) . לעומת זאת, הפרשנים הנוטים לגישה ההנחייתית, הרואים את הגמול כתפקודי, מציעים לאִמרה זו פירוש מצמצם, בהסתמכם על הברייתא הבאה : האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא – הרי זה צדיק גמור ( ראש השנה ד ע"א ) . 16 מפשוטה של ברייתא זו נראה, כי היא נוקטת את הדעה שיש לראות בכוונה לקבל גמול עבור קיום מצוַות צדקה כוונה ראויה . כאמור, דעה זו, הרואה בגמול את התולדה הישירה של המעשה, עולה בקנה אחד עם הבנת הגמול ברוח הדפוס התקני והגישה ההנחייתית . הגמרא ( שם ) מבחינה בין יהודים לגויים, ואומרת כי האחרונים מתנים קיום מצווה במילוי שאיפה משאיפותיהם האישיות, ואילו יהודים גומרים בדעתם לקיים את המצווה באשר היא מצווה, וזאת גם אם לא תתמלאנה שאיפותיהם האישיות . בהתאם לכך מפרשים בעלי...
אל הספר