ג. מצוות צריכות כוונה או אינן צריכות כוונה

74  פבקווני רוב הדעות, שלעתים ניתן לסווגן ולמקמן לפי מידת נטייתן לקוטב זה או למשנהו . כמדומה שעצם הקושי להגיע להכרעה, ולוּבמישור המעשי, הוא סימן היכר לעקרוניוּת המחלוקת ולמתח העמוק הטבוע בשורשה . 1 . בהלכה הקדומה בחקר תולדות ההלכה נידונה סוגיית מעמדה של הכוונה בהלכה הקדומה . המחקרים התמקדו במידה רבה בפשר הפלוגתות שבין בית שמאי, הנחשב כמייצג ההלכה הקדומה, ובין בית הלל, הנחשב למייצגו של שלב מאוחר יותר בהתפתחות ההלכה . נראה כי ההלכה הקדומה נטתה להפחית בערכן של כוונות לגבי קיום ההוראות ההלכתיות או הפרתן . מסתבר שהשקפה זו קשורה בנטיותיה ההנחייתיות של ההלכה הקדומה, המתבטאות בייחוס ערך קונסטרוקטיבי לדרכי תפקודם של המעשים גופם . ההלכה הקדומה מתייחסת בעיקר אל הכוונות למעשי עברה . 15 בהתאם לכך, יש לראות את המחלוקת שבין רבי אליעזר ורבי יהושע בסוגיית 'הטועה בדבר מצווה' כמשקפת את העימות שבין ההלכה הקדומה וההלכה התנאית המאוחרת יותר . כך מצינו : 15 . התייחסות עקיפה לזיקה שבין הכוונה למעשי קיום המצוות במסגרת ההלכה הקדומה משוקעת בעמדתו של שמאי הזקן בשאלת הגדרת זיקתם של קטנים, שעדיין אינם בני דעת, למצו...  אל הספר