52 פבקובאו פ ולבישת שעטנז וחליצת יבמה וטהרת מצורע ושעיר המשתלח . ושמא תאמר : מעשה תֹהו הם, תלמוד לומר : 'אני ה' ' ( שם ) , אני ה' חקקתיו, ואין לך רשות להרהר בהן ( יומא סז ע"ב ) . 3 רש"י ( שם ) מפרש את הברייתא כפשוטה : 'משפטי' – משמע דברים המיושרים והדין נותן לעשותן . 'חוק' – משמע שאינו אלא גזירת מלך, כמו : 'וישימֶהָלחֹק' ( שמ"א ל', כה ) , 'וישם אֹתה יוסף לחק' ( בראשית מ"ז, כו ) . לפי פירושו של רש"י, אין תשובות מספקות לפקפוקיו של השטן ביחס למשמעותם של החוקים . מצד עצמם אין החוקים ניתנים להצדקה, באשר הם נעדרי טעם מכול וכול . 4 עצם החקיקה היא מקור תוקפם הבלעדי . לדעתו אף תוקפם המחייב של המשפטים, בדומה לחוקים, נובע ממעמדם כציוויי אל בלבד ; שהרי החוקים והמשפטים שווים זה לזה בהיותם צווי האל, ולדעתו די באפיון זה לבדו כדי לתת 3 . כך גם בתורת כוהנים אחרי מות פרק יג י, מהד' ווייס פו ע"א . ראו : אורבך, חז"ל, עמ' 329 - 334 , ושם בהערה 30 מקורות נוספים והתייחסות מיוחדת למקור המצוטט בזה ולמקורות המקבילים . 4 . הדגשת הציווי והגזרה והיעדר הטעם מאחוריהם חוזרים ונשנים פעמים רבות בפירושי רש"י לתורה, למ...
אל הספר