המטבשוהויטתיו ו 47 מקום לדעה שאין בהיעדרה של פרדיספוזיציה נפשית מתאימה כדי למנוע, ולו בדיעבד, את הערכת העשייה כמצווה או כעברה, שכן גישה זו בוחנת את טיבו של המעשה בפועל . אם בכל זאת נדרשת כוונה בקיום מצוות במסגרת הגישה ההנחייתית, הרי שהיא מתפרשת כהרחבת תחומיה של עבודת האל אל הלב, כלומר, משוקעת בה ההנחה כי בכוחה של עבודה שבלב, בדומה לעבודתם של איברי הגוף, לתרום לקידום המציאות הארצית או השמימית . לעומת זאת, לפי נקודת המבט הציוויית, ההיענות לצו מתמקדת במישור ההתכוונותי . במסגרתה נודעת חשיבות מכרעת להיערכות הנפשית הרצונית והשכלית נוכח הצו האלוהי : כציות או כמרי . ההשלכות ההלכתיות והפרשניות של ניגוד זה בין שתי הגישות תידונה בשער הראשון של הספר, שיעסוק במידת חשיבותן של קביעות נפשיות רצוניות ושכליות, המביאות לידי קיום מצוות או הפרתן, מתוך עיון בסוגיות שונות . במסגרת הגישה הציוויית, הפניית הצו האלוהי אל נמען מסוים היא תנאי הכרחי ומספיק לחלותו של הצו כלפי נמען זה . לעומת זאת, במסגרת הגישה ההנחייתית קיימת אפשרות לראות באור חיובי גם את קיומו של הצו על ידי מי שהצו לא מוֹעַן אליו מראש . לאור גישה ...
אל הספר