א. הגישה ההנחייתית והגישה הציוויית

82ו  ומר אוכללי המציאות הבסיסיים . תפיסה זו של הלימתם הטבעית והראשונית של חוקי התורה את חוקי המציאות מגלמת את הפרדיגמה התקנית . התורה בהקשר זה היא מערכת של הנחיות כיצד לשמור על תיקונו של עולם . המצוות, על פי הגישה ההנחייתית, הן עצות טובות שמסר הבורא בחסדו לברואיו, כך שיוכלו לפעול לטובת המציאות שיצר . שמירת סדרי עולם יש שהיא מתפרשת כשימור תקינות היקום, באשר הוא ברוא על ידי האל, או כהבאתה של המציאות האנושית לבדה לידי שלמות אידאלית על ידי דבקותה במציאות האלוהית : בשכל האלוהי, במידותיו, ברצונו או בכל אלה כאחד . 2 השפעתן החיובית של המצוות על האדם עשויה לחול על גופו של האדם המקיים אותן או על נפשו, כמו גם על מציאות אנושית זולתו . מעשי האדם עשויים לתת אותותיהם אף בעולם העליון . במסגרתה של גישה זו מובָנים גם מעשים שהם צורך גבוה . 3 בהמשך תידון ההבחנה בין גישה הנחייתית-פנימית, הממוקדת בהשפעתו של המעשה על 2 . הדבקות ברצון האלוהי מושגת על ידי היענות חיובית למצוות התורה . במסגרת הדפוס התקני אין היענות זו נחשבת כתכלית לעצמה ; דבקות זו משרתת את התועלת הרלוונטית הנובעת מעצם קיום המצוות . ראו : חנוך, ...  אל הספר