רב ותלמידיו, אב וילדיו | 169 יש כאן איזשהו שילוב של מוסר עבודה גבוה, של תודעת 'מילוי חובה' בקיצוניותה עם התמסרות לעשייה החינוכית, לתלמיד, למקום שבו הוא נמצא . מה עם המקום של המחנך כ'בן אדם' ? ברור שאני אדם, שאני סבא, שאני בוכה . לצד זה אני גם מחנך, גם חבר צוות ב'חברותא', ואני מרגיש שזה חשוב . זה לא סכיזופרניה, אבל יש בי כמה צדדים, וכשיש לי ילד חולה בבית, ואני מלמד שיעור, אז במהלך השיעור אינני חושב על הילד . סיפר לי תלמיד שלך שבימי כולל 'מר"ץ', באחת השנים שבהן ירד שלג בירושלים והכבישים היו חסומים, השכמת ב- 00 : 4 בבוקר, וצעדת כארבע שעות בשלג עד מבשרת כדי להגיע בזמן לשיעור . עד כדי כך צריכה להיות ההתמסרות של המחנך ? אל תעשה מזה עסק, אני אוהב ללכת . . . ובכל זאת, מניין נובעת תחושת הדחיפות ? קשה לענות על השאלה הזאת בתשובה אחת חדה . יש כאן, כפי שציינו, המחויבות לתלמיד . יש כאן גם היבט 'חינוכי' : "תראו, גם כשקצת קשה, אפשר להתאמץ ולהגיע", וצריך לשמש דוגמה אישית ולהראות שהדבר מציאותי . וכמובן יש בזה אחוז, אני מקווה שקטן, של גאווה : אחרי הכול, לא בטוח שהייתי הולך כל יום במשך חודשיים בשלג כדי לל...
אל הספר