היכולת להודות בטעות

164 | לנטוע שמים — שיחה שביעית ר"מ ב'קול תורה' . אחרי הכול, כמעט כולם שם היו ייקים יוצאי גרמניה, והוא היה צעיר מהם, אברך משערי חסד, שבא מעולם שונה משלהם . ר' שלמה זלמן העביר שם שיעור מבחן, שבמהלכו, כדרכו של לימוד תורה, הקשו עליו קושיות . אחרי אחת מן הקושיות, ר' שלמה זלמן עצר את השיעור ואמר שאינו יודע את התשובה . בתום השיעור, ניגשו אליו כמה מהר"מים ותמהו לפשר העובדה שלא יישב את הקושי במהלך השיעור . ר' שלמה זלמן הסביר להם שאמנם היו לו באותם רגעים שלושה תירוצים שונים, אולם השאלה הייתה טובה יותר מתירוציו . . . הרב מרצבך טען כי ההתפעלות מר' שלמה זלמן לא הייתה מן העובדה שהיו לו שלושה תירוצים, אלא מכך שאמר בגלוי "איני יודע" . היכולת של אדם לדעת שיש לו מה ללמוד מאחרים, היא הגדלות האמתית, והיא קשורה בטבורה ליכולת לומר "איני יודע", או "טעיתי" . הגמרא מספרת על רבא שהיו עשרים מקרים לפחות, שבהם חזר בו מעמדה שאחז בה בתחילה . לגבי כעשרה מקרים אחרים, הגמרא מציינת שחזר בו, ומלווה את דבריה בתיאור מפורט של הודאתו של רבא בטעותו : "הדר אמר רבא : לאו מילתא היא דאמרי", כלומר : חזר ואמר רבא : מה שאמרתי, לא נכ...  אל הספר
תבונות