הלכתית - אתיקה רפואית — כבוד האדם וערך החיים בהלכה 321 שבמבט הראשוני עלול היה להיווצר הרושם שהרב פיינשטיין הקל בערך חיי האדם בעת סבלו , ההפך הוא הנכון . על פי הבנתנו , הרב זיהה את החולה הסופני כחולה שימיו אסור באיסור חמור לסייע לו לקצר את חייו , שכן , קצובים מאת הקב " ה . אפילו במצב כזה משום רצח . תפיסתו זו עולה גם מפסיקתו האוסרת את ההשתלות , ר יש בהּ פעולת הקיצו שהתבססה על הסטטיסטיקה שהייתה באותן שנים , שהראתה כי ברוב המקרים תגרום פעולת ההשתלה לקיצור חיים , כולל חייו של המושתל . עם זאת , הרב פיינשטיין הבחין הבחנה עקרונית בין פעילות אקטיבית , היינו : עשיית ראה גדיעת חיים , לבין מעשה שיש בו סיוע לקיצור החיים , אפילו הם ' חיי שעה ', שבהּ למנוע הארכה מלאכותית של ' פעילות פסיבית ', היינו : הימנעות מעשייה שכל מטרתהּ חיים . אף שבחולה רגיל הימנעות מהצלה תהווה הפרת המצווה של הצלת חיים , מדין " לא לרבות אבדת גופו ", במציאות של חולה סופני – ותו לו ' תעמוד על דם רעך " ומדין "' והשב שימיו ספורים , ודינו לכאורה כבר נגזר מלמעלה , הארכת סבלו וייסוריו בניגוד לרצונו , לא תיחשב לו כהצלה , ובמובן מסוים ת...
אל הספר