מרחבים וזמנים מקודשים — בין קודש לחול 221 אבל , ] . . . [ דלכתחלה דין רק הוא למצוה מאיס דטעם ] . . . [ לאסור אין בדיעבד בכלל הכתלים ואף נחרב שכבר זו בעובדא אבל . לזה היתר תצאלא מפי ל כל פנים ע , להבנין חדשות פנים ויהיההרבה ון קית שצריכיםשהן כמו ישארו לא הנשארים כשיתקנוהו שישתנה אחר בית הכנסת לעשות מותר שיהיה ] . . . [ ר להתי מקום יש ) אג " מ או " ח א , מט ] תשי " ב [ ( . תיפלה מהבית שנשאר מהכלל ניכר יהיהשלא אפשר - וממילותיו אי 5 בתשובתו זו ביטא הרב פיינשטיין את רגישותו לקדושת המקום , ייה שהוא חש כלפי הרעיון להסב כנסייה לבית כנסת . כך בהכרזתו שלא להתרשם מהדח על מיאוס המקום : " אין דעתי נוחה מזה דפשוט שמאוס זה למצוה " . לדעתו , רק בדיעבד , והוקם בית כנסת מבלי ששאלו על כך מראש , או כששיפצו את , שכבר נעשה מעשה אז ניתן להשתמש בו המבנה שיפוץ יסודי עד כדי כך ש " פנים חדשות באו לכאן ", רק כנסיות לבתי כנסת , בלטה בעברםשימשו ש מבנים הפיכת לבית כנסת . החומרה שייחס ל במיוחד על רקע התייצבותו כנגד שניים מגדולי האחרונים , הרב אברהם גומבינר והרב . נראה כי הרגישות שהפגין נבעה מהצורך שראה ברורה משנה ה ב...
אל הספר