פרק שני 106 ה בו טענת ' מראית העין ' שהוטח מפני נאלץ הרב פיינשטיין להתגונן באופן אישי שבהּ עצמו : במכונית [ אחר הדלקת הנרות לבית המדרש סמוך = בדבר נסיעה לאנשים בקאר ] דקות [ לכל היותר אם יש איזה חשש איסור ? נהניתי מאד אשר = ערך שני מינוטין ] מעלת כבודו נזדרז לקיים מצות תוכחה לפי דעתו ותשואות חן חן למעלת כבודו בלא נדר לא אסע עוד משעת הדלקת וחס וחלילה לי להקפיד בזה , ואם ירצה ה ' הנרות בקאר אף שאין בזה שמץ איסור אף לא משום מראית העין ) אג " מ או " ח א , צו ( . ואמנם , השאלה המרכזית שעלתה בסוגיית ' מראית העין ' היא שאלת הגבולות : עד כמה יש לחשוש ל ' מדרון החלקלק ' של תגובת הרואים , ובאילו מקרים ? במענה לשואל לעיל הרב פיינשטיין : קבע כי ידע ידידי אשר ' איסור מראית העין ' הוא רק בדבר שנעשה זה ברוב הפעמים ] . . . [ אבל באופן האסור והוא עושה זה באופן המותר , אסרו מפני מראית העין לעשות דבר היתר מפורסם בשביל איזה אנשים שיטעו לחשוב שהוא דבר איסור ) שם ( . לא אסרו שובתו באיסור ' מראית העין ' מצד טעות . איסור זה מניח שעשיית הרב פיינשטיין עוסק בת משום איסור , בדרך השונה מהדרך המקובלת , שהיא מעשה שד...
אל הספר