פרק ג : התפילה בחלק השלישי של כוכב הגאולה 197 , את הגאולה הסביר רוזנצווייג כיציאה של היחיד מלבדיותו אל עבר יחיד אחר , בהתגלות הוא נפתח ; האדם הוא עצמיות מסוגרת בשלב הבריאה במטרה לכונן ' אנחנו ' . מתוך כך פונה היחיד כלפי העולם , אך אליו . נגלה אלוהים כש ויחידותו מתאשרת מפרטיו . את אחד אלא רק בכללותו , החיות את העולם ביחידותו אין בו את היכולת ל רוזנצווייג מדגיש שהציווי לצאת אל העולם ולאהוב את הרֵע הוא בשום פנים לא קריאה : ' אני ' חלק ממנו . כדי לאהוב את הרֵע ' כמוך ' יש לשמור על ה ולהפוך ל להימוג בעולם כמוך ' . בל ' האדם לאהוב לרעהו כמוהו . כאהבתו לעצמו . רעך הוא הוא מצווה יתכחש האדם לעצמו . במצוות אהבת הרֵע דווקא עצמיותו באה על אישושה סופי ואין נאמר לו באצבע מורה על כל נ הגמור . העולם אינו מוצג לפניו כבליל אי ואם כן חדל להיבדל ממנו , היקלט בו , היבלע בו , — הבליל הזה : זה אתה . זה אתה ינסופי של העולם מוצג לפני נפשו היעלם בו ! לא , אלא אדרבה : מתוך התוהו הא משמע , הקרוב , והוא רעהו , ועליו ולפי שעה רק עליו נאמר לו : הוא כמוך . ' כמוך ' ומצווה להיות אתה . ואולם הוא בל יישאר לך להיות לא ' ...
אל הספר