המוות בחלק הראשון של כוכב הגאולה — פרק א : המוות ויראתו 31 ה מתאר אפלטון את החדווה בה צועד סוקרטס לקראת מותו , לקראת שחרור התבונ הנצחית מהגוף הנפסד והחולף : הפילוסופיים האמיתיים אלא לאחר מותנו . . . . . . לא בחיינו נזכה לה , התבונה עיסוק הפילוסופים : ו דווקא זה ו , להתרת הנשמה , ובכל מאודם , שואפים תמיד דבר מתאמנים ה תו של י שלאמ פוא . . . נמצא א התרת הנשמה ובידודה מן הגוף . . . יהיו מתים , והמוות מפחיד אותם פחות משיפחיד את בכך ש האמיתיים הפילוסופים ואוחז בכל מאודו באותה , האוהב אהבת אמת את התבונה כל שאר האנשים . . . בשום מקום אחר אלא כי לא יזכה לה לתבונה זכייה ראויה לשמה : תקווה עצמה 2 ? ולא ילך לשם מלא חדווה , כלום איש זה יתמרמר במותו : בשאול ה היא התקפה מוחצת נגד יומרנות זו של הפילוסופיה . רוזנצווייג כוכב הגאול של ו פתיחת יראת המוות , נחלה הפילוסופיה כשלון שהיא הניצחון על טוען שבמשימתה הבסיסית , חרוץ : תמותה חי בפחד זה של המוות , כל לידה חדשה מוסיפה לפחד סיבה - כל בן ל ורעדה ליום מסעו כל ילוד סופו להיות טרף למוות , כל ילוד מחכה בחי ו חדשה . . . ארציים האלה . חוטפת היא ה אל האופל . א...
אל הספר