עקבי הקונפליקט בין השמירה על פרטיות לבין צרכים לאומיים . למשל, בזמן מגפת הקורונה אישרה ממשלת ישראל שימוש ב"כלי" של השב"כ לאיתור חולים ונדרשי בידוד . ללא ספק, השימוש בטכנולוגיה שיפר דרמטית את ניתוק שרשראות ההדבקה, אך השאלה הנשאלת היא, איזו בקרה יש לאזרח, דרך נציגיו בכנסת, על השימוש במידע הנצבר ? מי דואג ליכולת טכנולוגית שתבקר את ענקי הטכנולוגיה האוספים עלינו מידע, במקום רק לסמוך על מערכות הבקרה שלהם ? על פניו, לא היתה ברירה . לשב"כ יש כלי מעקב מתקדמים שהיו עשויים לבלום את התפשטות המגפה, ולא היו דרכים אחרות לנטר זאת . מנגד, איך ניתן לוודא שהכלי הזה לא מנוצל לרעה, למשל לרדיפת מתנגדי משטר או אנשים בעלי השקפות פוליטיות שונות ? ההיסטוריה מלמדת שבכל פעם שהיתה הזדמנות ‑ היה מי שהשתמש לרעה בנגישות למשאבים . זהו טבע האדם, שמעדיף לעתים קרובות את טובתו האישית על פני כל ערך אחר . כמעט תמיד זה מתחיל בכוונות טובות ומסתיים בשחיתות, בגזל ובעשיית עוול . אם בעבר השתלטו חברות ספורות על אדמות, על משאבי אנרגיה או על משאבי מים, כעת השתלטו מעטים על המשאב האסטרטגי החדש ‑ מידע . החלום על מצבור דאטה שזמין לכולם ...
אל הספר