הנעל . מעיל, חולצה ומכנסיים היו מחליפים בין הילדים . אבל ידעתי שמצבי טוב משל אחרים, שעם רבים מהם למדתי בבית הספר . כיום ברורה לי תחושת התסכול של אלה שמקרוב באו, עם עולם ערכים והוויה שונים לחלוטין מאלה של הוותיקים שהקימו את המדינה, וגם של העולים שהגיעו במצב לא פשוט אחרי השואה באירופה . המצב היה מורכב עבור כל האוכלוסיות במדינה הצעירה, שהיו לה בעיות ביטחוניות ותקציביות מרובות . במבט לאחור, בני הדור של הורי הקריבו המון . אוכלוסיית יהודי הארץ, שב ‑ 1948 מנתה 600 אלף איש, ספגה במלחמת השחרור 6,000 הרוגים, רובם בני 16 עד 30 ‑ בני הגיל של הורי . זו מכה עצומה, לאבד אחוז אחד מהאוכלוסייה במלחמה . וכל אחד מההרוגים היה כמובן עולם ומלואו, עם חלומות ותקוות ותוכניות ומשפחה אוהבת . האובדן לא היה זר לאף משפחה ביישוב . מתוך תחושה שנבנה פה משהו חדש, העולים היו אמורים להצטרף לבנייה . מדיניות כור ההיתוך דרשה מכולם להשתלב במודל החדש ‑ כמו שהוותיקים ויתרו על שפתם הישנה, על מנהגיהם ועל לבושם, גם החדשים יעשו כך . הרעיונות הפלורליסטיים הגיעו רק בהמשך . מניסיוני למדתי ( ועוד אעסוק בכך בהמשך ) שהכְתבה מלמעלה של צור...
אל הספר