ממשלת האחדות הלאומית החזיקה מעמד קדנציה שלמה . זה פלא כשלעצמו, שכן היחסים האישיים בין פרס לשמיר התאפיינו בחשדנות עמוקה ואף באיבה אישית עזה . אבל מאזן האימה אִפשר לשני הצדדים לחיות בכפיפה אחת . הממשלה הזאת אף רשמה לזכותה כמה הישגים לא מבוטלים : התוכנית הכלכלית, ששמה קץ לאינפלציה מטורפת של % 400 והצילה למעשה את המשק הישראלי מקריסה ; הנסיגה מעומק לבנון אל רצועת הביטחון ; והעלאתם של אלפי יהודים מאתיופיה במסגרת מבצע משה . אבל בתחום המדיני הקיפאון היה מוחלט, מה שהוביל בסופו של דבר לפרוץ האינתיפאדה הראשונה בדצמבר 1987 . אלא שפרס לא שקט על שמריו . האיש, שרבין 2 הצדיק את כינויו כאשר כיהן כשרהדביק לו את הכינוי "חתרן בלתי ‑ נלאה", החוץ תחת ראש הממשלה שמיר . המסמכים הסודיים שהגיעו לידי, ושעל בסיסם פרסמתי את הכתבה ביוני ,2011 מגלים כיצד רתמו פרס ואנשיו את המערכות השלטוניות שעליהן היו מופקדים בניסיון לקדם הסדר עם הפלסטינים, עם מצרים ועם ירדן תוך התעלמות משמיר, שכיהן אז הן כראש הממשלה והן כשר החוץ בממשלת האחדות, ותוך הטעייתו והסתרת המהלכים ממנו . חמור מכך : מאחורי גבו של שמיר העביר פרס לבכירים ...
אל הספר